פסק-דין בתיק ב"ל 4492-03-12

תביעתו של מר רון בוגוסלבסקי (" התובע") להכרה באירוע נטען מיום 07.07.10 כ" פגיעה בעבודה" נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי (" המוסד" או " הנתבע"). הטעם שניתן על ידי הנתבע לדחיית התביעה הוא: התאונה לא אירעה " תוך כדי ועקב עבודתו " של התובע כקבוע בסעיף 79 ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (" החוק").

מכאן התביעה שלפנינו.

רקע ועובדות:

1.         א.        התובע יליד 1957, עובד מיום 04.11.79,  בחברת S.C.D  (חברת בת של רפא"ל;

            " החברה") כחרט/כרסם.

ב.         התובע הגיש לנתבע " תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה", לפיה ביום 07.07.10 נפגע בעת משחק כדורת (" באולינג"), אשר התקיים במסגרת ליגת באולינג בה חברים עובדי החברה.

ג.          במכתבו מיום 07.03.11 הודיע הנתבע לתובע, כי תביעתו נדחית כיון שמדובר  " בפעילות שאין לה קשר וזיקה לעבודתך, ולא הוכח האינטרס המוחשי של המעביד באותה פעילות. על כן, אין לראות בפגיעתך כפגיעה תוך כדי ועקב עבודתך אצל מעבידך או מטעמו, ואף לא כפעילות הנלווית לעבודתך ".

2.         בדיון מיום 25.06.12 העיד התובע והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה:

3.          השאלה היא היש לראות במשחק הכדורת בו נפגע התובע, לטענתו, כפעילות נלווית לעבודה.

             השאלה האם יש לראות באירוע ספורט כפעילות נלווית לעבודה נדונה לא אחת בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה.

             בפסק הדין בעניין אילוז (עב"ל 91/99 אילוז נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לז 209) נקבע מבחן דו שלבי, הבא:

             " המדובר הוא בבחינה כפולת פנים ואדניה אלה : בשלב הראשון תיבחן , מהותו של האירוע כפעולה נלווית לעבודה, כאשר הדיבור "עבודה" יפורש בהקשר ל"מפעל" ולפעולתו של המפעל. במסגרת זו משקיפים אנו על מערכת יחסי העבודה במפעל ובמיוחד על מידת העניין שיש למעביד באירוע. אלה אף אלה, אינם קופאים על מקומם ותכנם או תכליתם עשויים להשתנות עם השתנות העתים.

                 זיקתו של האירוע לעבודה ומידת ה"עניין" שמגלה בו המעביד - בין אם המדובר בפעולות ספורט, או בהשתלמות, או בנופש - אלה ייבחנו לפי מבחן הסבירות, על פי מכלול הנסיבות של כל מקרה ומקרה ומשקלן. כאשר, אין נדרש בהכרח שכל העובדות המעידות על "מידת הזיקה למפעל" יתקיימו כולן במצטבר כדי שיראו את הפעילות כקשורה לעבודה...

                 בשלב השני לאחר שהאירוע הוכר כ"פעולה נלווית" לעבודה (להלן - האירוע המוכר) תיבחן הפעילות בה היה העובד מעורב שעה שנפגע התאונה, ומידת הקשר של אותה פעילות לאירוע המוכר, מידת הרלבנטיות שלה לאירוע בכללותו ועד כמה מהווה הפעילות חלק אינטגרלי מן האירוע המוכר. אלה ייקבעו על פי מבחן הסבירות ולאור מכלול נסיבותיו של המקרה ומשקלן היחסי והמצטבר ". 

             והדגיש בית הדין, כי:

             " ... לא כל אירוע שעיקרו או תכליתו בפעילויות גיבוש ונופש יוכר כ"פעולה נלווית" לעבודה, אלא צריך שתשמר הזיקה שבין האירוע למפעל. סממן עיקרי ומרכזי, הגם שלא אחד ויחיד, לזיקה האמורה יהיה העניין שיש למעביד בקיומו של האירוע כאירוע נופש ובתרומתו של אירוע הנופש ככזה לחיי העבודה במפעל. לשם כך, תידרש, בין היתר, הוכחת מעורבותו של המעביד בייזומו של האירוע ובאחריות לו. ביטוי לכך עשויים אנו למצוא בדרך המימון של האירוע, בארגון וכיוצא באלה סממנים המעידים על החשיבות שהמעביד מייחס לאירוע ועל הקשר שלו לחיי העבודה במפעל. בהקשר זה, לא מן הנמנע כי יעבור קו חוצץ בין אירוע אותו יוזם ומארגן המעביד ואשר לו הוא אחראי, לבין אירוע שהיוזם אותו והנושא בעול הוא ועד העובדים, בין בעצמו ובין בשיתוף עם העובדים, או עם המעביד. בכל מקרה, תוכרע הכף, בסופו של דבר בשים לב לנסיבותיו של המקרה, וכאמור, למשקלם המצטבר של הסממנים המעידים על האינטרס של המעביד, על רקע הזיקה למפעל ולחיי העבודה בו" [ההדגשות בקו שלנו - ר.כ.].  

4.          בפסק הדין בעב"ל 468/03 תקוה חזן נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם 11.8.05) קבע בית הדין הארצי (מפי סגנית הנשיא דאז א. ברק), כי:

             " השתנו דפוסי היחסים. לא עוד יחסים פורמליים שכל תכליתם הספק ועבודה סביב השעון. המעביד של היום מעוניין בפעולות חברתיות של עובדיו.